שובו של האדמירל

התפרסם במגזין סגולה (ספטמבר/אלול 2022)

 

ב11 ליולי 2017 הפליג צי של אוניות מלחמה סיניות מבסיסו בנמל ז'אנז'יאנג לכיוונה של קרן אפריקה. מטרת הצי הייתה להקים את בסיסה הצבאי הראשון של סין מחוץ למזרח אסיה, במדינה ג'יבוטי שבפתחו של ים סוף. על פי הצהרת סוכנות הידיעות הסינית שינהואה, מטרת הבסיס היא "לסייע במילוי משימותיה של סין בליווי, שמירה על השלום ועבודה הומניטרית באפריקה ובמערב אסיה…הבסיס גם יסייע במילוי משימות נוספות כגון שיתופי פעולה צבאיים, תרגילים משותפים, פינוי וחילוץ אזרחים סינים ושמירה משותפת על צירי תנועה בינלאומיים אסטרטגיים". בהסכם הנוכחי שנחתם בין ממשלת סין לג'יבוטי נקבע כי הבסיס יוכל להכיל עד 10,000 חיילים. 

פתיחת הבסיס בג'יבוטי מהוה מרכיב משמעותי בתוכנית "דרך אחת כביש אחד", תוכנית שאפתנית להחיות את דרך המשי שקישרה בין סין למערב בתקופות קדומות. בנוסף לדרך המשי היבשתית מבקשת סין ליצור "שרשרת של פנינים" – סדרת נמלי ים חדשים במימונה של סין על אם הדרך הימית המובילה מסין למזרח התיכון, למזרח אפריקה ולאירופה. 

בחזית החזון הסיני להחייאת דרך המשי הימית נמצאת דמותו של האדמירל ז'נג חה  (Zheng He) שפעל בחסותה של שושלת המינג בתחילת המאה ה15 ופיקד על שבעה מסעות האדירים ברחבי ים סין האוקיאנוס ההודי. עיון בפועלו של ז'נג חה ובשימוש העכשווי שעושה המדינה הסינית בדמותו חושפת כי ז'נג חה ומסעותיו מגלמים במידה רבה את גורלה ההיסטורי של סין במאות השנים האחרונות, את דעיכתה ההדרגתית עד כדי מצב של שליטה קולוניאלית למחצה של מעצמות המערב בעידן המודרני ואת ניסיונותיה לשוב לזירה הבינלאומית במאה ה21. 

 

הסריס המוסלמי

 ז'נג חה, נולד עם השם מא הא (Ma He) ב1371 במחוז יונאן שבדרום מערב סין למשפחה מוסלמית ממקור מרכז אסיאתי שכבר התגוררה בסין זמן רב. סב סבו של ז'נג חה היה סעיד אג'ל שמס א-דין עומר שהגיע מן העיר בוכרה יחד עם כוחות הכיבוש המונגולים במאה ה13 והפך למושלה הראשון של יונאן. משפחתו מנאמני שושלת היואן המונגולית ששלטה בסין עד אמצע המאה ה14 ואביו של ז'נג חה נהרג בקרב עם צבא המינג. ז'נג חה נתפס כנער צעיר, סורס וצורף לחצרו של הנסיך ז'ו די שהפך ברבות הימים לקיסר סין יונג-לה. עם הזמן הפך ז'נג חה למפקד בכיר בצבא הסיני, לאיש סודו הקרוב של הקיסר ובסופו של דבר למפקדו של הצי הסיני.

בין השנים 1405-1433 יצא ז'נג חה לשבעה מסעות בדרום מזרח אסיה וברחבי האוקיאנוס ההודי והגיע עד לחצי האי ערב ולחופה המזרחי של אפריקה. הצי עליו פיקד ז'נג חה היה עצום בגודלו: במסע הראשון יצאו לדרך 317 ספינות עם צוות של כ28,000 מלחים. ספינות הדגל של הצי שזכו לכינוי "ספינות האוצר" היו ענקיות גם הן כשההגדולות שביניהם עם כשישה-שבעה תרנים ובאורך של כ135 מטר –  ארוכות כמעט פי שש מספינת הדגל של קולומבוס הסנטה מריה, שהפליגה לעולם החדש כמעט תשעים שנה מאוחר יותר.

במסעו הראשון של הצי הגיעו אוניותיו של ז'נח חה לצ'מפה שבמרכז וויטנאם, לתאילנד, לאי יאווה ולבסוף לקוצ'ין ולממלכת קליקוט שבהודו, המקום שעתיד להיות היעד הנכסף של המגלה הפורטוגזי וסקו דה גמה בתחילת המאה ה16.  במסעותיו הבאים המשיך ז'נג חה להתרחק מחופיה של סין: המסע הרביעי  (1413-1415) הביא אותו עד להורמוז שבמפרץ הפרסי. במסע החמישי (1417-1419), הגיע הצי הסיני לחופה של מזרח אפריקה לאזור סומליה וקניה של ימינו. במהלך המסע השישי (1421-1422) ביקר הצי בכשלושים ושש מדינות שונות מברוני שבארכיפלג האינדונזי ועד לזנזיבר, והביא את נציגיהם לחצר הקיסרית בסין. 

באופן מפתיע, הרציונל של המסעות לא היה כלכלי או צבאי. הם היו בעיקרו של דבר מופע ראווה שנועד להפגין את כוחה של סין ואת עליונותו של הקיסר.  ביקוריו של ז'נג חה בממלכות השונות לאורך הדרך נועדו ליצירת סדר פוליטי, טקסי וסימבולי תחת מערכת של מסחר ודיפלומטיה הידועה כקשרי מס(tribute) : מוסד סיני ייחודי על פיו מדינה מכירה במעמדו העליון של הקיסר הסיני כשליט הלגיטימי של "כל אשר מתחת לשמיים" ומעלה לו מס. בתמורה זכתה המדינה מעלת המס למתנות רבות, בדרך כלל בשווי העולה על המס שניתן ולהגנתה העקרונית של הקיסרות. למעשה, למעט הדרישה להשתתפות בטקס השתחוויה לקיסר והכרה במרכזיותו, הקיסרות נמנעה כמעט לחלוטין מהתערבות בעניניהם הפנימיים של המדינות מעלות המס. אין זה מפתיע אם כן כי האפשרות להכנס למערכת קשרי המס קסמה למדינות רבות, ואכן כתוצאה ממסעותיו של ז'נג חה כעשרים מדינות שונות מרחבי אגן האוקינוס ההודי נכנסו ליחסי קשרי מס עם הקיסרות הסינית.

 

על מנת ליצור את מערכת הבריתות הזו הביא עמו ז'נג חה את מוצרי היוקרה של סין: חרסינה, משי זהב וכסף ובתמורה קיבל בעיקר מוצרים אקזוטיים מממלכות רחוקות  שהוסיפו גם הם ליוקרתה הסמלית של הקיסרות אך לא העשירו את קופתה. ידועה במיוחד בהקשר הזה היא הגעתה של ג'ירפה אפריקאית מממלכת מלינדי שבמזרח אפריקה לחצר הקיסרית. הג'ירפה עוררה התרגשות רבה שכן היא הוצגה כ"קילין" – חיה פלאית  בדומה לחד קרן שהופעתה הנדירה נתפסת כסימן של ברכה. שירי מזמור נכתבו לג'ירפה שהגעתה לסין נתפסה כעדות מוחצת לכך שהשמיים מרוצים משלטונו של הקיסר. שירי הלל נכתבו לחיה המופלאה:

"אכן נברא קילין שגובהו 15 רגל שגובהו 15 רגל

גופו גוף צבי וזנבו זנב שור, וקרן לו בשרית וחסרת עצם 

כתמים לו מאירים כענן אדום או ערפל ארגמני

לא ירמוס בפרסותיו יצורים חיים ובנדודיו יחפש בקפידה את מרעהו

מה זקופה קומתו ומצעדו שקול וקצוב

קולו ערב כצלצול פעמון או כקרן נוגנים. 

עדינה החיה ובכל ימי קדם נראתה רק פעם אחת ויחידה

גילויי רוחה השמימית אל משכנות השמים יעלו". (בורסטין 1983, 159)

 

למרות שמטרתו של ז'נג חה התרכזה בתחום הדיפלומטי והסימבולי, חשוב לציין כי הוא לא נרתע מלהשתמש בכוחו הצבאי בעת הצורך. כך למשל, פעל הצי לחיסול תופעת הפיראטיות בים סין הדרומי.  התנגדות גלויה לרעיון קשרי המס נענתה אף היא בתגובה חריפה: מלך מקומי בסרי לנקה שסירב לקבל את סמכותו של הקיסר, הודח מכסאו אל ידי ז'נג חה והובל כשבוי לסין. הוא שוחרר רק לאחר ששינה את דעתו והסכים לקבל על עצמו את סמכותו של הקיסר במסגרת קשרי המס.  

מופע הראווה הימי של ז'נג חה עשה רושם רב. בקרב הקהילות הסיניות של דרום מזרח אסיה דמותו הפכה למושא סגידה ומקדשים לכבודו הוקמו בוויטנאם, מלזיה ואינדונזיה. שמעם של ספינות האוצר העצומות אף הגיע עד אירופה. במפה של האח מאורו הונציאני ששורטטה בשנת 1450 מופיע איור של ספינה סינית מול חופה של מוזמביק ולידה תיאור של הספינות ויכולות הניווט הגבוהות של צוותיה. הפופולאריות של ז'נג חה במזרח אסיה נבעה בין היתר מן הסובלנות הדתית של הסינים  ומן המוכנות לדבר אל כל מדינה ותרבות בלשונה שלה. כך, ז'נג חה המוסלמי הקים מסגדים במקומות שונים אך גם מקדשים לאלת הים הסינית מאזו. בהתאם לתפיסת העולם הקונפוציאנית שהנחתה את קיסרי שושלת מינג, עליונותה התרבותית והפוליטית של סין הייתה עובדה מוגמרת אל עליונות זו לא כללה דרישה לאחידות דתית. בכתובת אבן בשלוש שפות שהשאירו ספינותי של ז'נג חה בעיר גאל שבסרי לנקה מתייחס הכיתוב הסיני  למנחות שהוגשו לבודהה בשמה של הקיסרות:  

הוד רוממותו הקיסרי, קיסר מינג הגדול שיגר את ז'נג חה… להביע את דבריו לפני האדון בודהה הנערץ בכל העולם…לאחרונה שיגרנו משלחות להכריז על המנדט שלנו על אומות זרות ובמסעותינו על פני האוקיינוסים הרעפת עליהן את ברכת הגנתך. הן נמלטו מאסון ופגע רע, הפליגו לבטח הלוך ושוב, מודרכות בטובך הגדול (בורסטין 1983, 158)

אלא שהכתובת בגאל מכילה גם כיתוב בפרסית המשבחת את אללה ואת נביאי האיסלם וכתובת בשפה הטמילית המהללת  את האלים ההינדים. כך הציג את עצמו ז'נג חה כשליחו של "בן השמיים" ושל מרכז השלטון הלגיטימי היחיד בעולם המנווט את גורלם של מדינות ותרבויות רבות.

 

ההחמצה

ספינותיו של ז'נג חה היו כאמור גדולות באופן ניכר מן הספינות שלקחו את קולומבוס לעולם החדש ואת וסקו דה גמא להודו. הנקודה הזו היא משמעותית משום שבאופן תיאורטי, לו הסינים היו מעונינים בהתפשטות אל מעבר לים או בייסוד קולוניות,  ספינות האוצר הסיניות היו מסוגלות ללא קושי למצוא את דרכן לאירופה ולעולם החדש, שנים רבות לפני האירופאים ובכך לשנות אולי את ההיסטוריה. 

אבל ההפלגה הזו לא התרחשה מעולם. לאחר מותו של ז'נג חה ב1433, ככל הנראה במהלך המסע האחרון, הרוחות בחצר הקיסרית השתנו. פוליטיקת חצר פנימית וחשש מתמשך מפלישה נוספת של המונגולים הביאה לכך שהמסעות הופסקו, המספנות פורקו בפקודת הקיסר וההפלגות נאסרו. במשבר טומו ב1449 נתפס הקיסר בעצמו על ידי המונגולים במרחק של כיום רכיבה מעיר הבירה. מכיון שהמסעות עלו הון ולא היו מכוונים לתמורה כלכלית קיבלה הקיסרות החלטה מושכלת: במקום להשקיע במסעות היקרים הפנתה המדינה את מאמציה להגנה על סין ובייחוד ליצירתה של חומה אדירה וארוכה שתפריד בין לסין לעמי הנוודים מן הצפון. כך, המבצע ההנדסי רחב ההיקף שנתפס כיום לעתים כסמל לעוצמתה של סין מהווה עדות לנסיגתה של סין מן העולם שמעבר לגבולותיה.  

סין אימצה מדיניות של בידוד רגע היסטורי קצר לפני עידן התגליות ועלייתן של מעצמות אירופה, מהלך שעתיד לעצב את ההיסטוריה האנושית באופן מכריע. במקביל החל בסין פרויקט ענק של שיקום התעלה הגדולה המובילה בין אזור נהר היאנגצה ולבייג'ינג. התעלה מאפשרת הבאת סחורות ובעיקר תבואה צפונה מאזוריה הפוריים של סין אל הבירה ובכך מייתרת את השיט הימי. במהלך המאה ה16 האוריינטציה היבשתית והמסתגרת של שושלת המינג הלכה והחריפה במקביל לפריצתם של האירופאים מחוץ לגבולות היבשת. עד סוף המאה אסור היה לבנות ספינות עם יותר משני תרנים והספינות המותאמות לשיט באוקיאנוס הושמדו.  כמאה שנים לאחר המסעות של ז'נג חה  החזיקו ספרד ופורטוגל בתחנות מסחר לכל אורך חופיה של היבשת, כולל מקאו שלחופה הדרומי של סין, וכמעט כל הסחר הימי בין סין ושכנותיה עבר לידיים אירופאיות.

סין של מאות השנים לאחר פירוק המספנות של ז'נג חה ניהלה קשרים מועטים יחסית עם העולם שמחוץ למזרח אסיה. עד למאה ה-19 הסתגרותה של סין התאפיינה בחוסר ענין בקשר מסחרי או אחר בינה לבין מדינות המערב, הצמאות לחדור לשוק הסיני הרחב. המסחר כולו הוגבל לעיר קנטון (גואנז'ואו של היום) ונשלט לחלוטין על ידי הרשויות הסיניות. בתגובה למאמצים בריטיים להוציא את סין מבדלנותה בסוף המאה ה18 כתב הקיסר צ'יאנלונג מכתב נזיפה למלך ג'ורג' השלישי "המתגורר במחוזות נידחים ורחוקים מגשת" על כך שפגע בתקנות השושלת ב"רעיונות פרועים" על קשרים דיפלומטיים ומסחריים ישירים בין סין לבריטניה. כחמישים שנה לאחר מכן במלחמת האופיום הראשונה הוכתה סין על ידי בריטניה באופן משפיל והחלה בהידרדרות למצב של מושבה-קולניאלית למחצה – מדינה ענייה ונשלטת ושדה קרב עבור מעצמות זרות. חוקרים שכתבו על סין במחצית הראשונה של המאה ה-20 זיהו את קיומם של המסעות כאנומליה בתולדותיה של סין ואת ההחלטה להפסיק אותם כביטוי לרוחה השמרנית והנוקשה של האליטה הקונפוציאנית. מקס וובר מצייר את הקונפוציאניזם הסיני כאנטיתיזה לרוח הקפיטליזם הפרוטסטנטי. פיגורה הכלכלי והפוליטי של סין נתפס כפועל יוצא של תרבותה המנוונת.

 

השיבה לאוקיאנוס

מאז קמו רבים המערערים על הנחת יסוד זו. כך למשל, בעשרות השנים האחרונות יש נטייה לתאר את צמיחתן של הכלכלות האסיאתיות כפועל יוצא  של האתיקה הקונפוציאנית המדגישה עבודה קשה, חסכנות וערכי עזרה הדדית. נראה כי דווקא הסינים עצמם אימצו במידה רבה את הרעיון   כי הסיפור של ז'נג חה הוא החמצה גדולה  – מעמדה של סין כמעצמה גלובלית באמת, חמק ממנה. אך הנה, כעבור כמה מאות שנים צצה הזדמנות לתיקון. האירופאים נעלמו והותירו אחריהם מדינות שזקוקות לסיוע רב, סיוע שהסינים יכולים להעניק. האפשרות לשוט ברחבי האוקיאנוסים נפתחה שוב, גם הרחק מגבולותיה של סין.

בשנים האחרונות עושה המדינה הסינית מאמצים רבים להפוך את ז'נג חה לסמל לסדר עולמי חדש – חזון חדש של גלובליזציה בהובלתה של סין. סדרות טלוויזיה, מוזיאונים וספרים עוסקים במסעות, ספינות צי חדישות ואפילו חללית לחקר אסטוראידים נקראים על שמו. כמו כן, בשנים האחרונות נקבע ה11 ליולי, היום בו יצא ז'נג חה למסעו הראשון כ"יום הימייה". אין פלא אם כן שיום זה נקבע גם כמועד ההפלגה של הצי הסיני לג'יבוטי מנמל ז'אנז'יאנג,  למעלה מ600 שנה לאחר מכן. 

השימוש הנרחב שהסינים עושים בדמותו של ז'נג חה נועד בעיקר ליצר סיפור של גלובליזציה אחרת, הרמונית יותר – סדר עולמי בו בעל הכוח בוחר שלא להפעיל אותו. בין היתר, העובדה שז'נג חה היה מוסלמי היא משמעותית בהקשר הזה בייחוד בתקופה בה סין מפעילה אמצעי דיכוי קשים כלפי המיעוט האויגורי המוסלמי במחוז שינג'ינאג.   הדימוי של סין הסובלנית פועל בעיקר על מדינות אסיה ואפריקה שלאורך הדרך היבשתית והימית שחוו על בשרם  את הברוטאליות של הקולוניאליזם האירופאי.   השוואה מפורשת לשלטון מדינות המערב נמצא בדבריו של מזכיר המדינה הסיני דאי בינגואו בוועידת ASEAN בג'קרטה בשנת 2010:

"בואו נתבונן בהיסטוריה הסינית. האם לסין יש מסורת של תוקפנות והתפשטות? הרבה אנשים בעולם אומרים שלא. סין לא ביקשה הגמוניה גם כשהיא הייתה המדינה החזקה ביותר בעולם עם כ30% מהתוצר הגולמי העולמי לפני מאות שנים. רבים מכם מכירים את ז'נג חה…עם הצי החזק ביותר בעולם ז'נג חה הביא פורצלן, משי ותה במקום שפיכות דמים, שוד וקולוניאליזם" (לין 2011).  

בדומה לכך, בנאום בפורום "כביש אחד חגורה אחת" שנערך באינדונזיה ב 2014, הזכיר הנשיא שי ג'ינפינג את ז'נג חה יחד עם מגלי העולם הגדולים של ימי הביניים, מרקו פולו ואבן בטוטה: 

"חלוצים אלו קנו את מקומם בעולם לא ככובשים עם ספינות מלחמה, חרבות או רובים. הם זכורים כשליחים ידידותיים המובילים שיירות גמלים וספינות אוצר. דור אחר דור נוסעי דרך המשי בנו גשר לשלום ולשיתוף פעולה בין מזרח ומערב". 

קל לראות בהתייחסות לז'נג חה בפרסומים ממשלתיים עכשווים תרגיל שיווקי מתוחכם – ניסון לשוות למאמציה הכלכליים של סין חזות מיטיבה. ואכן יש נטייה לראות בהשפעה הסינית באפריקה ובמקומות אחרים מעין קולוניאליזם רך.   כך, סין מציעה סכומי כסף גדולים למדינות מתפתחות הזקוקות להשקעות באופן משווע, באסיה ובאפריקה ובשנים האחרונות גם באירופה. בכך היא קונה לעצמה השפעה פוליטית בלתי מבוטלת ואחיזת רגל לאורך דרכי המשי היבשתית והימית. לעתים קרובות המדינות הממומנות אינן מסוגלות להחזיר את חובותיהן והתשתיות עוברות לידיים סיניות. אך במידה רבה המיתוס של ז'נג חה מספק לנו הצצה לצורה בה הסינים רואים את עצמם ואת מקומם בסדר הגלובלי. בראייה זו, שובו של ז'נג חה לבמת ההיסטוריה היא ביטוי לתיקונה של טעות הרת גורל באמה ה15 שהובילה למצב בלתי טבעי בו סין מובלת ולא מובילה ומבנה שוב את סין כממלכת המרכז.