על עצמי
בקיץ של 1999 חציתי לראשונה את הגבול מלאוס לסין. לא ידעתי מילה בסינית ולא הייתי בטוח לאן אני נוסע. המטרה שלי הייתה להגיע למונגוליה ולטובת הענין הייתי צריך לחצות את כל סין מדרום לצפון. המפגש הראשוני הזה עם סין היכה אותי בהלם: לגלידה היה טעם של שעועית, הגרעינים היו מתוקים ולמרות שזה היה הקיץ הלוהט של דרום מזרח אסיה, לא הצלחתי לגרום לאף אחד להבין שאני רוצה מים קרים (הסינים שותים מים רותחים בכל מזג אויר). אנשים שלא הצליחו לנהל איתי שיחה, חשבו משום מה שניתן לתקשר איתי בכתיבה, בסינית כמובן (בדיעבד הבנתי שבהקשר הסיני יש בזה הרבה הגיון – אנשים ממחוזות שונים דוברים שפות שונות אבל כולם קוראים את אותם סימניות). הרגשתי שאני עומד על פסגתו של קרחון – ציוויליזציה שלמה שמסתתרת מתחת למים. שם נולדה בי השאיפה להכנס פנימה – להבין משהו על המקום הזה.
בסוף אותה השנה חזרתי ארצה ועברתי לצפת ללמוד תורה. שנתיים למדתי בכולל בעין זיתים, בין צפת למירון. גרתי על גג בקצה העיר העתיקה ובימים יפים הייתי הולך ברגל, בירידה לנחל עמוד דרך הוואדי הנהדר עם הפרות הרובצות בין עצי הזית. אבל בסוף השנה השניה שלי בצפת הרגשתי שאסיה עדיין קוראת לי והחלטתי לעשות את דרכי אליה שוב הפעם בדרך המשי מאיסטנבול דרך הקווקז למרכז אסיה ולסין. כעבור ארבע חודשים כשהגעתי לאוקינוס השקט ידעתי שאני וסין כבר לא ניפרד זה מזו ונרשמתי ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה. מאז הספקתי לחזור אליה ואפילו לחיות בה לפרקי זמן ממושך – פעם ראשונה מיד כנשוי טרי לחזק את השפה ופעם שניה (נשוי+ ילד) לטובת עבודת שדה לדוקטורט. הענין שלי הוא בעיקר בהיבטים השונים של דת בסין של היום ובמסגרת הזו חקרתי מיסיונרים נוצרים במחוז יונאן שבדרום מערב המדינה, מרכז לאמנות בודהיסטית בשולי הרמה הטיבטית וצאצאי קהילה יהודית על הנהר הצהוב.
בשנים האחרונות אני עוסק בכל מיני היבטים של דת במאה ה21 גם בישראל כולל מחקר על אוונגליסטים אוהבי ישראל, על תיירות דתית במערת המכפלה וגם על קהילת בני המנשה מישראל (קבוצה שמקורה אמנם ממזרח הודו אבל בעלת מאפיינים תרבותיים דומים למיעוטים שחקרתי בדרום מערב סין). לאחרונה יצא לאור ספרי "מדינת הממון: כסף, כוח, גלובליזציה, גלות וגאולה", שבו אני מנסה להתבונן במבט חסידי-פנימי על עולמנו הגלובלי והווירטואלי דרך עיון בסיפור "מעשה מבעל תפילה" שסיפר ר' נחמן מברסלב.
בקיץ של 1999 חציתי לראשונה את הגבול מלאוס לסין. לא ידעתי מילה בסינית ולא הייתי בטוח לאן אני נוסע. המטרה שלי הייתה להגיע למונגוליה ולטובת הענין הייתי צריך לחצות את כל סין מדרום לצפון. המפגש הראשוני הזה עם סין היכה אותי בהלם: לגלידה היה טעם של שעועית, הגרעינים היו מתוקים ולמרות שזה היה הקיץ הלוהט של דרום מזרח אסיה, לא הצלחתי לגרום לאף אחד להבין שאני רוצה מים קרים (הסינים שותים מים רותחים בכל מזג אויר). אנשים שלא הצליחו לנהל איתי שיחה, חשבו משום מה שניתן לתקשר איתי בכתיבה, בסינית כמובן (בדיעבד הבנתי שבהקשר הסיני יש בזה הרבה הגיון – אנשים ממחוזות שונים דוברים שפות שונות אבל כולם קוראים את אותם סימניות). הרגשתי שאני עומד על פסגתו של קרחון – ציוויליזציה שלמה שמסתתרת מתחת למים. שם נולדה בי השאיפה להכנס פנימה – להבין משהו על המקום הזה.
בסוף אותה השנה חזרתי ארצה ועברתי לצפת ללמוד תורה. שנתיים למדתי בכולל בעין זיתים, בין צפת למירון. גרתי על גג בקצה העיר העתיקה ובימים יפים הייתי הולך ברגל, בירידה לנחל עמוד דרך הוואדי הנהדר עם הפרות הרובצות בין עצי הזית. אבל בסוף השנה השניה שלי בצפת הרגשתי שאסיה עדיין קוראת לי והחלטתי לעשות את דרכי אליה שוב הפעם בדרך המשי מאיסטנבול דרך הקווקז למרכז אסיה ולסין. כעבור ארבע חודשים כשהגעתי לאוקינוס השקט ידעתי שאני וסין כבר לא ניפרד זה מזו ונרשמתי ללימודי אסיה באוניברסיטת חיפה. מאז הספקתי לחזור אליה ואפילו לחיות בה לפרקי זמן ממושך – פעם ראשונה מיד כנשוי טרי לחזק את השפה ופעם שניה (נשוי+ ילד) לטובת עבודת שדה לדוקטורט. הענין שלי הוא בעיקר בהיבטים השונים של דת בסין של היום ובמסגרת הזו חקרתי מיסיונרים נוצרים במחוז יונאן שבדרום מערב המדינה, מרכז לאמנות בודהיסטית בשולי הרמה הטיבטית וצאצאי קהילה יהודית על הנהר הצהוב.
בשנים האחרונות אני עוסק בכל מיני היבטים של דת במאה ה21 גם בישראל כולל מחקר על אוונגליסטים אוהבי ישראל, על תיירות דתית במערת המכפלה וגם על קהילת בני המנשה מישראל (קבוצה שמקורה אמנם ממזרח הודו אבל בעלת מאפיינים תרבותיים דומים למיעוטים שחקרתי בדרום מערב סין). לאחרונה יצא לאור ספרי "מדינת הממון: כסף, כוח, גלובליזציה, גלות וגאולה", שבו אני מנסה להתבונן במבט חסידי-פנימי על עולמנו הגלובלי והווירטואלי דרך עיון בסיפור "מעשה מבעל תפילה" שסיפר ר' נחמן מברסלב.